קטגוריה
24 פסוקי התנ"ך על דיבור בלשונות
תחשבו על זה רגע, "דיבור בלשונות"... זה כמו שפת סוד, שפה של השמיים, שפת הרוח. זה נס שקרה לנוצרים הראשונים, פתאום לדבר בשפה שלא למדו מעולם. זה סימן, חותמת, להימצאות רוח הקודש בתוכנו. זה כמו מגע מהשמיים, שמראה שהרוח פעילה בחיים שלנו.
בפעם הראשונה שזה קרה, זה היה ממש מרגש! בבוקר של חג השבועות בירושלים, כמו שכתוב בספר מעשי השליחים. מי שמדבר בלשונות, לא מדבר לאנשים, אלא ישר לאלוהים. זה מחזק מבפנים, בונה את הקשר האישי.
היכולת הזאת, לדבר בלשונות, היא ממש מתנה. זה לא רגש שפורץ החוצה, זה משהו עמוק יותר, זה הרוח שלך שמדברת ישר עם רוח האלוהים. וזה לא בשבילנו, המאמינים, זה סימן לאלה שעדיין לא מכירים אותו.
אפשר אולי לזייף ניסים, נבואות, או אפילו דברי חכמה, אבל אי אפשר לזייף דיבור בשפה שאתה לא מכיר. זה פשוט לא יישמע אמיתי. אם עדיין לא חווית את הטבילה ברוח הקודש, תתפלל, תבקש ממנו שימלא אותך. המתנה הזאת היא לא רק לקבוצה מסוימת, היא לכל מי שמאמין בישוע.
כמו שכתוב במעשי השליחים ב':ד': "וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם הָרוּחַ לְדַבֵּר."
וַיִּמָּלְאוּ כֻלָּם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיָּחֵלּוּ לְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת אֲחֵרוֹת כַּאֲשֶׁר נְתָנָם הָרוּחַ לְסַפֵּר׃
וְאֵלֶּה הָאֹתוֹת אֲשֶׁר יִלָּווּ אֶל־הַמַּאֲמִינִים יְגָרֲשׁוּ שֵׁדִים בִּשְׁמִי וּבִלְשֹׁנוֹת חֲדָשׁוֹת יְדַבֵּרוּ׃
אִם־בִּלְשֹׁנוֹת אֲנָשִׁים וּמַלְאָכִים אֲדַבֵּר וְאֵין־בִּי אַהֲבָה הָיִיתִי כִּנְחשֶׁת הֹמָה אוֹ כְּצִלְצַל תְּרוּעָה׃
לָכֵן הַלְּשֹׁנוֹת לֹא לַמַּאֲמִינִים הֵנָּה אוֹת כִּי אִם־לִמְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה אֲבָל הַנְּבוּאָה אֵינֶנָּה לִמְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה כִּי אִם־לַמַּאֲמִינִים׃
לָכֵן אַחַי הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְנַבֵּא וְאַל־תִּכְלְאוּ מִלְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת׃
וּלְאַחֵר לִפְעֹל גְּבוּרוֹת וּלְאַחֵר נְבוּאָה וּלְאַחֵר לְהַבְחִין בֵּין הָרוּחוֹת וּלְאַחֵר מִינֵי לְשֹׁנוֹת וּלְאַחֵר בִּאוּר לְשֹׁנוֹת׃
כִּי־יְדַבֵּר אִישׁ בְּלָשׁוֹן יִהְיוּ הַמְדַבְּרִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה וְלֹא יוֹתֵר וְזֶה אַחַר זֶה וְאֶחָד יְפָרֵשׁ׃
וַיִּסְמֹךְ פּוֹלוֹס יָדָיו עֲלֵיהֶם וַתָּבֹא עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וַיְמַלֲלוּ בִלְשֹׁנוֹת וַיִּתְנַבָּאוּ׃
כִּי הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אֵינֶנּוּ מְדַבֵּר לְאָדָם כִּי אִם־לֵאלֹהִים כִּי אֵין־אִישׁ שֹׁמְעוֹ וּבָרוּחַ הוּא מְדַבֵּר סוֹדוֹת׃
הָאַהֲבָה לֹא־תִבֹּל לְעוֹלָם אֲבָל הַנְּבוּאוֹת תִּבָּטַלְנָה וְהַלְּשֹׁנוֹת תִּכְלֶינָה וְהַדַּעַת תִּבָּטֵל׃
הַמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן בּוֹנֶה אֶת־נַפְשׁוֹ וְהַמִּתְנַבֵּא בּוֹנֶה אֶת־הָעֵדָה׃
וַיְהִי בִּהְיוֹת קוֹל הָרַעַשׁ הַהוּא וַיִּקָּבְצוּ עַם־רָב וַיִּהְיוּ נְבֻכִים כִּי כָל־אִישׁ שֹׁמֵעַ אֹתָם מְדַבְּרִים כִּשְֹפַת אַרְצוֹ׃
אָכֵן בַּקָּהָל אֶבְחַר לְדַבֵּר חָמֵשׁ מִלִּין בְּשִֹכְלִי כְּדֵי לְהוֹרֹת גַּם אֶת־הָאֲחֵרִים מִלְּדַבֵּר רִבֲבוֹת מִלִּין בְּלָשׁוֹן׃
וּמִי יִתֵּן וְכֻלְכֶם תְּדַבְּרוּ בִלְשֹׁנוֹת וּבְיוֹתֵר כִּי תִתְנַבָּאוּ כִּי גָדוֹל הַמִּתְנַבֵּא מִן־הַמְדַבֵּר בִּלְשֹׁנוֹת בִּלְתִּי אִם־יְפָרֵשׁ לְמַעַן תִּבָּנֶה הָעֵדָה׃
וּמֵהֶם שָׂם הָאֱלֹהִים בַּקָּהָל רִאשׁוֹנָה לִשְׁלִיחִים וְשֵׁנִית לִנְבִיאִים וּשְׁלִישִׁית לִמְלַמְּדִים וַיִּתֵּן גְּבוּרוֹת אַף־מַתְּנוֹת הָרְפֻאוֹת וּתְמִיכוֹת וְהַנְהָגוֹת וּמִינֵי לְשֹׁנוֹת׃
הַלְכֻלָּם מַתְּנוֹת רְפֻאוֹת הֲכֻלָּם מְדַבְּרִים בִּלְשֹׁנוֹת הֲכֻלָּם מְבָאֲרֵי לְשֹׁנוֹת׃
כִּי אִם־אֶתְפַּלֵּל בְּלָשׁוֹן רוּחִי מִתְפַּלֵּל וְשִֹכְלִי אֵינֶנּוּ עֹשֶֹה פֶּרִי׃
וְאַתֶּם חֲבִיבַי הִבָּנוּ בֶּאֱמוּנַתְכֶם הַנַּעֲלָה עַל־כֹּל בִּקְדֻשָּׁתָהּ וְהִתְפַּלֲלוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃
וְהִנֵּה אִם־תִּקָּהֵל כָּל־הָעֵדָה יַחַד וְכֻלָּם מְדַבְּרִים בִּלְשֹׁנוֹת וְיָבוֹאוּ הֶדְיוֹטוֹת אוֹ מְחֻסְּרֵי אֱמוּנָה הֲלֹא יֹאמְרוּ שֶׁמְּשֻׁגָּעִים אַתֶּם׃
וְעַתָּה מַה־לַּעֲשׂוֹת אֶחָי בְּהִקָּהֶלְכֶם יַחַד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יֶשׁ־לוֹ מִזְמוֹר יֶשׁ־לוֹ הוֹרָאָה יֶשׁ־לוֹ לָשׁוֹן יֶשׁ־לוֹ חָזוֹן יֶשׁ־לוֹ בִאוּר וְכֹל יֵעָשֶֹה לְהִבָּנוֹתְכֶם׃ כִּי־יְדַבֵּר אִישׁ בְּלָשׁוֹן יִהְיוּ הַמְדַבְּרִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה וְלֹא יוֹתֵר וְזֶה אַחַר זֶה וְאֶחָד יְפָרֵשׁ׃ וְאִם־אֵין מְפָרֵשׁ אָז יִדֹּם בַּקָּהָל וִידַבֵּר לְנַפְשׁוֹ וְלֵאלֹהִים׃
וְכֵן גַּם־הָרוּחַ תֹּמֵךְ אֹתָנוּ בְּחֻלְשׁוּתֵינוּ כִּי לֹא יָדַעְנוּ לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי אָכֵן הָרוּחַ הוּא מַפְגִּיעַ בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִדַּבֵּר׃