השׂם נפשׁנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו׃
הַשָּׂ֣ם נַ֭פְשֵׁנוּ בַּֽחַיִּ֑ים וְלֹֽא־נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ׃
הַשָּׂ֣ם נַ֭פְשֵׁנוּ בַּֽחַיִּ֑ים וְלֹֽא־נָתַ֖ן לַמּ֣וֹט רַגְלֵֽנוּ׃
כי לעולם לא ימוט לזכר עולם יהיה צדיק׃
אל יתן למוט רגלך אל ינום שׁמרך׃
כי לא ינוח שׁבט הרשׁע על גורל הצדיקים למען לא ישׁלחו הצדיקים בעולתה ידיהם׃
(22:30) אכלו וישׁתחוו כל דשׁני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשׁו לא חיה׃
(55:24) ואתה אלהים תורדם לבאר שׁחת אנשׁי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח׃
(62:3) אך הוא צורי וישׁועתי משׂגבי לא אמוט רבה׃
(62:7) אך הוא צורי וישׁועתי משׂגבי לא אמוט׃
אם אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני׃
רגלי חסידו ישׁמר ורשׁעים בחשׁך ידמו כי לא בכח יגבר אישׁ׃
ויקם אדם לרדפך ולבקשׁ את נפשׁך והיתה נפשׁ אדני צרורה בצרור החיים את יהוה אלהיך ואת נפשׁ איביך יקלענה בתוך כף הקלע׃