לפעלות אדם בדבר שׂפתיך אני שׁמרתי ארחות פריץ׃
לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ׃
לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ׃
ותשׁחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס׃
וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשׁבת לבו רק רע כל היום׃
אף כי נתעב ונאלח אישׁ שׁתה כמים עולה׃
אם כסיתי כאדם פשׁעי לטמון בחבי עוני׃
חלילה לי מיהוה משׁלח ידי במשׁיח יהוה ועתה קח נא את החנית אשׁר מראשׁתו ואת צפחת המים ונלכה׃
ויאמר דוד אל אבישׁי אל תשׁחיתהו כי מי שׁלח ידו במשׁיח יהוה ונקה׃