(102:7) דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃
מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּבְקָ֥ה עַ֝צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי׃
מִקּ֥וֹל אַנְחָתִ֑י דָּבְקָ֥ה עַ֝צְמִ֗י לִבְשָׂרִֽי׃
בעורי ובבשׂרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שׁני׃
כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה דלו עיני למרום אדני עשׁקה לי ערבני׃
ואת בת היענה ואת התחמס ואת השׁחף ואת הנץ למינהו׃
על זאת אספדה ואילילה אילכה שׁילל וערום אעשׂה מספד כתנים ואבל כבנות יענה׃
ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו גוי גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישׁורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה׃