הושע 2 - Masoretic Text 15241 (2:3) אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה׃ 2 (2:4) ריבו באמכם ריבו כי היא לא אשׁתי ואנכי לא אישׁה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שׁדיה׃ 3 (2:5) פן אפשׁיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושׂמתיה כמדבר ושׁתה כארץ ציה והמתיה בצמא׃ 4 (2:6) ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה׃ 5 (2:7) כי זנתה אמם הבישׁה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשׁתי שׁמני ושׁקויי׃ 6 (2:8) לכן הנני שׂך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃ 7 (2:9) ורדפה את מאהביה ולא תשׂיג אתם ובקשׁתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשׁובה אל אישׁי הראשׁון כי טוב לי אז מעתה׃ 8 (2:10) והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירושׁ והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשׂו לבעל׃ 9 (2:11) לכן אשׁוב ולקחתי דגני בעתו ותירושׁי במועדו והצלתי צמרי ופשׁתי לכסות את ערותה׃ 10 (2:12) ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואישׁ לא יצילנה מידי׃ 11 (2:13) והשׁבתי כל משׂושׂה חגה חדשׁה ושׁבתה וכל מועדה׃ 12 (2:14) והשׁמתי גפנה ותאנתה אשׁר אמרה אתנה המה לי אשׁר נתנו לי מאהבי ושׂמתים ליער ואכלתם חית השׂדה׃ 13 (2:15) ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשׁר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שׁכחה נאם יהוה׃ 14 (2:16) לכן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה׃ 15 (2:17) ונתתי לה את כרמיה משׁם ואת עמק עכור לפתח תקוה וענתה שׁמה כימי נעוריה וכיום עלתה מארץ מצרים׃ 16 (2:18) והיה ביום ההוא נאם יהוה תקראי אישׁי ולא תקראי לי עוד בעלי׃ 17 (2:19) והסרתי את שׁמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשׁמם׃ 18 (2:20) וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השׂדה ועם עוף השׁמים ורמשׂ האדמה וקשׁת וחרב ומלחמה אשׁבור מן הארץ והשׁכבתים לבטח׃ 19 (2:21) וארשׂתיך לי לעולם וארשׂתיך לי בצדק ובמשׁפט ובחסד וברחמים׃ 20 (2:22) וארשׂתיך לי באמונה וידעת את יהוה׃ 21 (2:23) והיה ביום ההוא אענה נאם יהוה אענה את השׁמים והם יענו את הארץ׃ 22 (2:24) והארץ תענה את הדגן ואת התירושׁ ואת היצהר והם יענו את יזרעאל׃ 23 (2:25) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלהי׃ |